כשנכנסתי לביתה של מרגיט בפעם הראשונה , נשארתי פעורת פה . השימוש של מרגיט בחוט ומחט , כמו במכחול וצבע ; הגודל והעוצמה של העבודות... הטכניקה של סריגת כרושה החזירה אותי אחורה לימים שבהם כילדה קטנה ראיתי את סבתי יושבת וסורגת שעות על גבי שעות . ויותר מכל - ריגשה אותי היכולת של מרגיט לקחת את הסריגה הפשוטה והיומיומית ולהפוך אותה למעשה אמנות . את הילדה ועבודותיה אני מכירה מזה שנים , כאומנית העוסקת בתחום הקרמיקה החיבור שלי לעבודותיה היה מיידי . תחושה של נגיעה באדמה . תחושה של נגיעה בשורשים . נגיעה בחיים עצמם. הילדה השכילה לפתח את טכניקת הסאגר לדרגת אומנות גבוהה המצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש . המיוחד בתערוכה זו הוא דווקא המפגש בין החומרים השונים שמקורם מן הטבע. בדיעבד , כשהתערוכה כבר מוצבת אפשר לראות את עקבות הסיבים על גבי עבודותיה של הילדה , ואת הצורות העגולות של הכלים מהדהדות גם מתוך עבודותיה של מרגיט . תודה לעדי וישראל על העשייה המשותפת ; לישראל שלוקח חלק פעיל בהצבת העבודות , בסבלנות פתיחות והקשבה לכל השיגעונות שלנו ,(אמרנו לו שהדלת בכניסה לחדר מפריעה והוא הוריד את הדלת). לעדי שמעורבת בתהליך תוך נתינת חופש פעולה מוחלט ושנתגלתה כמעצבת כרזות . אני שמחה על העבודה המשותפת עם אתי צ'כובר , זו הייתה חוויה בפני עצמה, ועם אביבית שאוהבת להישאר מאחורי הקלעים אבל לעשייתה אין תחליף. זו ההזדמנות שלנו האומנים בכפר להכיר אחד את השני , לעבוד בשיתוף פעולה, ולומר אמירה . |